אמנת מונטווידאו

אמנת מונטווידאו על הזכויות והחובות של מדינות (באנגלית: Montevideo Convention on the Rights and Duties of States) היא אמנה שנחתמה במונטווידאו, אורוגוואי, ב-26 בדצמבר 1933, במהלך הוועידה הבינלאומית של מדינות אמריקה. האמנה הסדירה במערכת כללים את התאוריה הדקלרטיבית (הצהרתית) של מדינה כחלק מקובל של המשפט הבינלאומי הנוהג. במהלך הוועידה הכריזו נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, ומזכיר המדינה האמריקאי, קורדל הול, על מדיניות השכן הטוב (באנגלית: Good Neighbor policy), העומדת כנגד התערבות צבאית של ארצות הברית ביחסים שבין מדינות אמריקה. אמנת מונטווידאו נחתמה על ידי 19 מדינות ביבשת אמריקה. אף שהחתומות על האמנה הן מדינות אמריקה בלבד, תוכן האמנה הפך לחלק מן המשפט הבינלאומי הפומבי.

הוראות האמנה

האמנה מגדירה את זכויות וחובות המדינה. סעיף 1 לאמנה הוא הידוע ביותר, ומכיל ארבעה קריטריונים למדינה:

המדינה כגוף במשפט הבינלאומי חייבת לכלול את התכונות הבאות:
א. אוכלוסייה קבועה;
ב. טריטוריה מוגדרת;
ג. ממשלה;
ד. יכולת לנהל יחסי חוץ עם מדינות אחרות.

הפתיח לסעיף 3 לאמנה קובע: ”קיומה הפוליטי של מדינה אינו תלוי בהכרה בה מצד מדינות אחרות.” קביעה זו ידועה בשם התאוריה הדקלרטיבית של מדינה.

תנאי סעיף 1 המגדירים "מדינה" מוגבלים על ידי תנאי סעיף 11 לאמנה, האוסר הכרה על ריבונות מדינה בשטח שנכבש בכוח צבאי.

קביעות נוספות באמנה הן:

• עקרון השוויון המשפטי בין מדינות, ללא תלות בכוחה של המדינה (סעיף 4).
• הכרה במדינה פירושה הכרה בה כגוף בעל זכויות וחובות במשפט הבינלאומי, ללא תנאים כלשהם (סעיף 6).
• אין לאף מדינה זכות להתערב בענייניה הפנימיים או ביחסי החוץ של מדינה אחרת (סעיף 8).
• סמכות השיפוט של מדינה בטריטוריה הלאומית חלה על כל תושביה במידה שווה (סעיף 9).
• האינטרס העיקרי של מדינות הוא שמירת השלום, ויש ליישב חילוקי דעות בין מדינות בדרכי שלום (סעיף 10).

ביקורת

יש החולקים על התנאים המנוסחים בסעיף 1 לאמנה כתנאים המספיקים למדינה, וטוענים כי הסתפקות בתנאים אלה מאפשרת לישויות גאופוליטיות אשר אינן מוכרות כמדינות ריבוניות על ידי רוב המדינות בעולם, כמו טאיוואן, לטעון שהן כאלו. האלטרנטיבה לגישה הדקלרטיבית הבאה לידי ביטוי באמנה, היא הגישה הקונסטיטוטיבית המחייבת הכרה של מדינות אחרות כתנאי נוסף לריבונותה של מדינה.

יש הטוענים כי הדרך היחידה הפתוחה להגדרה עצמית למיעוטים אתניים הנתונים בשלטון קולוניאלי, היא לזכות בהכרה כגוף משפטי בחברה הבינלאומית כמדינה לאומית. רוב המדינות שהשתתפו בניסוח אמנת מונטווידאו היו מדינות עצמאיות שקמו מתוך קולוניות. במקרים רבים, קיומן ועצמאותן של מדינות אלה היו נתונים במחלוקת ועוררו התנגדות, מצד אחת או יותר מן האימפריות הקולוניאליות האירופיות. על רקע זה הסכימו מדינות אלה על קריטריונים שיקלו על מדינות אחרות בעלות עצמאות מוגבלת, לזכות בהכרה בינלאומית לאומית.

ראו גם

• משפט בינלאומי פומבי

קישורים חיצוניים

• נוסח האמנה
• אמנת מונטווידאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)